"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"
מסופר שרבי מנחם מנדל מקוצק היה ממשיך על-דרך הדרש את הפסוק בתהילים (קט"ו, ט"ז), אותו אנו אומרים בפרקי הלל "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם"
וכך היה דורשו: …והארץ נתן לבני אדם, לעשות ממנה שמים".
ואכן, פרשת יתרו, בה מתרחשת ההתגלות, מסתיימת בציווי לבנות מזבח אדמה. רש"י בעקבות חז"ל במכילתא, דורש את סמיכות הפרשיות בין 'יתרו' ל'משפטים', וזו לשונו:
"ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח? לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש."
מוסדות הצדק, על-פי תפיסה זו, הם חלק בלתי נפרד מהמקדש ואכן בית הדין הגדול בירושלים היה ממוקם בלשכת הגזית. לא תיתכן "קדושה פולחנית" בלי מנגנון של עשיית צדק.
כמו-כן, ניתן לדרוש את הקשר בין הפסוקים האחרונים בפרשת משפטים, בהם נאמר (כד, ט"ז-י"ז):
"וישכֹּן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים, ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן. ומראה כבוד ה' כאש אֹכלת בראש ההר לעיני כל ישראל" לבין פסוק כה, ח:
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
כבוד ה' השוכן על הר סיני המתגלה למשה בלבד, עובר מן "השמים" אל "ההר" ומן "ההר" אל המקדש אך המקדש נבנה בין היתר על ידי התרומה "מאת כל איש אשר ידבנו לבו."
השאלה הטקסטואלית והרעיונית שעולה מפסוק זה היא: מהו הקשר בין חלקו הראשון של הפסוק ("ועשו לי מקדש") לבין חלקו השני ("ושכנתי בתוכם")?
לכאורה, משתמע מהפסוק שקיימת החובה שלנו לעשות את המקדש, ורש"י בלשונו המדויקת מפרש : "ועשו לי מקדש: ועשו לשמי בית קדושה", כלומר אל נטעה לחשוב שמה שאנחנו עושים הוא המקדש; אנחנו מקיימים את הציווי ובאופן מעשי מתכוונים ("לשמי") להקים בית של קדושה, כאשר נדרשים שני תנאים: א. הכוונה, ב. העשייה המדויקת על-פי מידות מדויקות בהתאם למה שנצטווינו. חלקו השני של הפסוק ("ושכנתי בתוכם") מותנה בקיומו של החלק הראשון על-ידינו. אמנם, לא ברור אם קיומו של חלקֵנו מבטיח את קיומו של חלקו של הקב"ה או מאפשר אותו בלבד ובכל מקרה יש להבין את הקשר בין העשייה שלנו לבין כבוד ה' או השכינה המתגלה בעולמנו או בלשונו של הרבי מקוצק "איך עושים מהארץ שמים"?
חז"ל (אבות דרבי נתן פרק אחד עשר משנה א) רואים בעשיית מלאכה ע"י האדם תנאי להשכנת השכינה ומגנים את הבטלה, וזו לשונם:
" רבי טרפון אומר: אף הקב"ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר (שמות כה) 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. רבי יהודה בן בתירא אומר: מי שאין לו מלאכה לעשות, מה
יעשה? אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה, ילך ויתעסק בה, שנאמר 'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך' ומה תלמוד לומר 'ועשית כל מלאכתך'? להביא את מיש שיש לו חצרות או שדות חרבות ילך ויתעסק בהן. ר' טרפון אומר: אין אדם מת אלא מתוך הבטלה , שנאמר: (בראשית מט) 'ויגוע ויאסף אל עמיו' ".
במדרש הלכה מכילתא, נוקטים חז"ל בפרשנות אחרת לגבי הקשר בין העשייה שלנו לבין התוצאה, וכך לשון המדרש (מכילתא פרשת בא מסכת דפסחא פרשה טז)
"כיוצא בו 'ועשו לי מקדש' למה נאמר? והלא כבר נאמר 'את שמים ואת הארץ אני מלא'? הא מה
תלמוד לומר 'ועשו לי מקדש'? כדי לקבל שכר על העשייה."
השכינה איננה שורה כתוצאה מעשיית המקדש על-ידינו, כי הרי השכינה נמצאת בכל מקום ("לית אתר פנוי מיניה") ואנו מצווים לעשות את המקדש או כל מצווה אחרת כדי לקבל שכר על העשייה.
פרופ' נחמה ליבוביץ' ז"ל בעיוניה החדשים לספר שמות סוקרת את הפרשנות הקלאסית לגבי המשכן והיא מביאה בין יתר הדברים את פירוש בעל "צידה לדרך" המדייק בלשון הכתוב, וזו לשונו:
"לא אמר "ושכנתי בתוכו (=בתוך המקדש)" אלא "בתוכם", להורות שאין השכינה שורה במקדש מחמת המקדש כי אם מחמת ישראל, כי היכל ה' המה. "
כמו-כן, מביאה נחמה ליבוביץ' את השאלה שכבר נשאלה במכילתא בשם אברבנאל, וזו לשונו:
" למה ציווה יתברך במעשה המשכן ואמר: "ושכנתי בתוכם" - כאילו הוא יתברך גשם מוקף ומוגבל במקום - שהוא הפך האמת, כי הוא יתברך אינו גשם, ואינו כוח בגשם, ואיך יחסר לו מקום? והוא יתברך אמר: (ישעיה ס"ו, א) 'השמים כסאי והארץ הדום רגלי - איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי?' גם שלמה אמר על בניין הבית (מלכים א, ח, כז) 'והנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי הבית הזה אשר בניתי", והם מאמרים הסותרים זה את זה."
תשובתו של אברבנאל לשאלה זו היא:
"..היתה כוונתו יתברך במעשה המשכן וכליו, שלא יחשבו "עזב ה' את הארץ"… ויאמרו שבשמים כסאו והוא מרוחק מבני אדם. וכדי להסיר מלבם האמונה הכוזבת הזאת, ציווה שיעשו לו משכן כאילו הוא ישכון בתוכם, שיאמינו כי אל חי בקרבם והשגחתו העליונה דבקה עמהם. וזה עניין "ושכנתי בתוך בני ישראל"…"והתהלכתי בתוככם", "השוכן אתם בתוך טומאתם" - שהוא כולו משל ומליצה להשארת שכינתו ולדיבוק השגחתו בהם."
נראה שבגישתו האלגורית, קרוב אברבנאל למכילתא ורואה במשכן הקונקרטי צורך של האדם. ניתן לצרף גישה זו לפרשנים המקדימים את חטא העגל למשכן והרואים בהקמת המשכן מעין הכרה בצורך העם בסמלים קונקרטיים ולא מצווה שנצטוו בה "לכתחילה" (דעת הרמב"ן).
הרש"ר הירש מקדים את פירושו למעש המשכן על-ידי המשפטים הבאים, וזו לשונו:
"המשמעות של 'ושכנתי בתוכם' בכתוב שלנו מפליגה הרחק מעבר להשכנת השכינה במשכן גרידא, ועניינה, אליבא דאמת, קירבת ה' בתוכנו עם קיום הברית שבינו לבין ישראל, דבר המתגלה בהשראת שמירתו וברכתו על פריחת חיי הפרט והכלל. עם זאת, אין ה' משרה את שכינתו, שמירתו וברכתו על-ידי הקמת המשכן וקיומו על-פי פרטיו ודקדוקיו גרידא, אלא רק בקידוש כל חיינו הפרטיים והציבוריים והקדשתם למען קיום מצוות ה'. דבר זה לא זו בלבד שנתאמת במאורעות ההיסטוריים של חורבן משכן שילה ושל שני החורבנות של המקדש בירושלים, אלא המקרא עצמו מדבר עליו בהטעמה ובאזהרות מפורשות; כך בייחוד לגבי שלוש המצוות החמורות שבכל התורה כולה - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכת-דמים …. מכל-מקום מבשר הכתוב, כי "ושכנתי בתוכם" יבוא בעקבות "ועשו לי מקדש". לפיכך "מקדש" אינו אלא הביטוי של אותו תפקיד כולל, אשר מילויו הוא תנאי להשכנת השכינה בישראל כמובטח. בהודעה הזאת: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" - כלולים אפו שני מושגים, שכל בנין המשכן וכליו יהיו ביטויים הסמלי. המושגים האלה הם: "מקדש" ו"משכן". "מקדש" מבטא את מכלול התפקיד שעלינו למלא כלפי ה'; "משכן" מבטא את הייעודים המובטחים לנו מה' בעקבות מילוי תפקידנו. "מקדש" מורה על קידוש כל חיינו הפרטיים והציבוריים והקרבתם על מזבח קיום תורת ה'; "משכן" מורה על השכנת השכינה המיועדת לנו והמתגלה בהשראת ברכת ה' ושמירתו על שגשוג כל חיינו הפרטיים והציבוריים. אוהל-מועד הוא "מקדש", מקום הקדושה, ו"משכן" - מקום קרבת ה', מקום שבו נזכה לקדושה ולקרבת ה'…"
חז"ל שנאלצו להתמודד עם מציאות רוחנית ללא מקדש פיזי קבעו : "מיום שחרב בית המקדש, אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד" (ברכות ח, ע"א)
נראה שארבע אמות אלו יכולות להיות מצומצמות מאד, אם מתייחסים אליהן באופן טכני בלבד, אך הן יכולות גם להקיף עולם ומלואו ולהפוך, ברוחו של הרש"ר הירש ובעל "צידה לדרך", לתביעה מתמדת המופנית אל האדם לראות בכל תחומי חייו - יחסיו עם האחר, התנהגותו כהורה, כמחנך, קשרי העבודה שלו - הפרטיים והציבוריים - מעבר למקום ולזמן, מעין "מקדש", מעין מקום בו יש להקפיד על המידות המדויקות אך גם לפעול ב"חכמת לב" ועל-ידי כך, ניתן גם לחוש קרבת אלו-הים או כפרפרזה על דברי הרבי מקוצק : " לעשות ממנה - מהארץ, ומכל ממפעלו של האדם עלי אדמות, שמים, מלשון "שם", מעֵבר לקונקרטי וליומיומי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה